רבינו הקדוש "בעל הסולם" נולד בשנת תרמ"ו בוורשא בירת פולין, מקטנות הקדיש את עצמו לה' ולתורתו, עוד בעודו ילד קט היה קם לאחר שהוריו ישנו על משכבם ולאור הנר הוגה בתורה שעות רצופות. כבן י"ג שנה היה הש"ס כולו עם פירוש התוספות שגור על פיו על בוריו, וכבן י"ח כבר התכתר בכתר דיינות והוראה ונלקח פאר לכהן כרב דיין ומורה צדק בוורשא כשסביבו נקבצים תלמידים יראי ה' להם מסר שיעורים קבועים בשולחן-ערוך חושן משפט.
לימודו היה ברציפות ובהתמדה שלא תאמן, שמונה עשרה שעות ויותר היה שקוע בתורתו בלא שיבחין כלל בסובב אותו, לימודו היה ביגיעה עצומה, לילות שלמים היה ער בלימוד ללא הפוגה ותחת רגליו הניח גחלים או גושי קרח שיעוררוהו אם ירדם ורגליו ישמטו, כל ימיו ישן שעתיים ביממה (ומשמשו שהיה צריך להעירו העיד כי מעולם לא הוצרך לכך, תמיד כשהגיע השעה היה כבר רבינו ניעור).
העיד בעצמו שבשנתו החמשה עשר היה כבר כה דבוק במידת האמת עד שלא יכל להוציא מילת שקר מפיו.
בימים אלו, שנות אברכותו, הלך רבינו וניתק כל מגע עם העולם הזה ותענוגותיו, פרש מחברת אנשים ועסק בעבודת ה', סגור בחדרו כל העת, כשהרבנית הצדקנית דואגת בינתיים לכלכלת הבית ולחינוך הילדים. (פעם פתחה את חדרו שלא בזמן הרגיל, ומפיו של רבינו נפלטה זעקה: למה פתחת? הוא הלך"...).
כל ימיו חי בעוני ובדלות ולעיתים לא היה בידו כמעט לפרוס לחם בפי עולליו, אך הדבר לא הפריע לו במאום בעבודת בוראו, אדרבה, גם כשהזדמן לידו ממון הקפיד לא להלינו בביתו ולחלקם לעניים.
באותה תקופה, החל רבינו בלימוד תורת האמת, בגאונותו כי רבה היו שגורים על פיו בזמן קצר כל כתבי האר"י והרמ"ק, אך לא הגיע בהם לכלל הבנה ברורה. כששאלוהו בערוב ימיו במה זכה והגיע למה שהגיע. ענה: "ט"ו שנים הגיתי ללא הרף ביגיעה עצומה בתורת האמת וכל העת ביקשתי בתפילות וכיסופים מהשי"ת שיאיר עיני, עד שזכיתי להשגה בחכמה זו". השגה כה בהירה שמימות האריז"ל לא ירדה לדורינו.