הרב החסיד ר' משה ברוך למברגר זצ"ל, תלמיד רבינו בעל הסולם זצוק"ל
נפטר: ה' אדר תש"מ
חיי הרב החסיד רבי משה ברוך למברגר זצ"ל ודרכו בעבודת ה'
"ידיד נפש" היה ר' משה ברוך שר בסעודה שלישית אצל רבינו בעל הסולם זצ"ל בקול מלא כיסופין הגובר והולך עד שדמה לסער גועש, בשטחו תחינתו: "משוך עבדך אל רצונך". דביקות יבקש כאדם המתחנן על חייו, אזי יביע את רגשי אהבת ה' המציפים את ליבו בתשוקה עזה, באומרו "נפשי חולת אהבתך".
מהלך לו ר' משה ברוך כאחד האדם ועוסק ביישובו של עולם, מפעיל קו נסיעות עירוני, תקופה לאחר מכן טורח בחנות המשקאות. והיינות המשומרים בחביות האלון - מן המשובחים הם, הקונים מבחינים בטעמם הערב, עקב כך יש מקום לפתח את המסחר ולשפר את מעמדו החומרי. אבל ר' משה ברוך כשם שרגליו מוצבות ארצה כך ראשו בשמים. תשוקתו היא לרוחניות. אין הוא מוצא מרגוע לנפשו. רב צמאונו לאור ה' כאדם המהלך במדבר ותאב למים.
"הרבי בוער כאש בעצמותי", הוא אומר פעם לבנו שיחי' בהתרגשות גדולה. אש אהבת ה' יוקדת בקרבו. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". אמר בנו ר' שלמה זלמן זצ"ל: "דער טאטע איז גיווען אֵין שטיק מסירות נפש" (אבא היה כולו מסירות נפש).
עשה לך רב
היה ר' משה ברוך טורח ומבקש לו רבי שידריכו על דרך האמת בעבודת ה'. וכל כך למה, הרי מלא הוא וגדוש בתורה, מטובי הלומדים בירושלים עיה"ק, ויכול לשבת בכותל מזרח של עיר חכמים וסופרים. היו אמנם בני תורה שביקשו רבי כדי לקנות שלמות ברוחניות, אבל ר' משה ברוך בחר בדרך היותר קשה. הוא ביקש רבי שידרוש ממנו יגיעה ועבודה. שאיפת האמת יוקדת כאש בעצמותיו ואינה נותנת לו מנוח. דרך האמת אינה נקנית מתוך שלוה ושויון נפש, וכבר אמר הכתוב "אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור לבבם".
רבות שקד והתעמק בספרי מוסר וחסידות ובמיוחד בספר הנורא "נועם אלימלך" וכך נוצרה השאיפה בליבו למצוא רב ומדריך בעבודת ה'. סיפר ר' משה ברוך לבנו שיחי':
"למדתי הרבה ספרי חסידות וראיתי שלא הגעתי להבנה הראויה מה הספרים רוצים ממני, והרגשתי שצריך אני לרבי. אמרתי: לתת יגיעות - אני מוכן. הייתי אצל הרבה אדמו"רים, התפללתי לה' ובכיתי הרבה, והבטחתי להשי"ת שאם יעזור לי שאמצא את הרבי האמיתי - אלך אחריו אפילו 15 מייל ביום ברגל. בסוף החלטתי אשר מי שיגיד לי מה אני מבקש ומה אני מרגיש שחסר לי בעבודת ה', מבלי שאפרש לו זאת - הוא יהיה הרבי שלי."
"מישהו אמר לי שיש אחד 'בעל מקובל' ושמו הרב אשלג. השבתי לו שאין אני מחפש קבלה אלא הדרכה אני מבקש. אחר כך פגשתי בהרב משה יאיר וינשטוק זצ"ל והוא אמר לי: יש לי רבי בשבילך. אמרתי לעצמי: אם הוא אומר, אני יודע שאפשר לסמוך על דבריו. הוא קרבני למורי ורבי ועד היום אני מכיר לו טובה שהביאני תחת כנפי השכינה."
הוסיף ואמר:
"משהתקרבתי לרבינו בעל הסולם נוכחתי לדעת אשר קבלה ועבודת ה' אינם דברים נפרדים."
קשור היה ר' משה ברוך לרבינו בעל הסולם באופן מופלא. נשא בעול השיעורים, שימש את רבו, וסייע במסירות נפש למפעלו הכביר בהוצאת ספריו הק'. כך שכאשר עבר רבו לתל-אביב, גם הוא עבר לשם. יתר על כן, לא פעם הביע געגועיו לזמן העבר אשר גר בירושלים עיה"ק, והוצרך לצעוד ברגל דרך ארוכה לבית רבו, ועתה שהוא גר בקרבת מקום - חסרה לו היגיעה.
התבטלותו לרבו היתה במדה מופלאה. קשה לאדם להתבטל לזולתו, קל וחומר קשה הדבר לתלמיד חכם בעל סמיכה להוראה ולדיינות (שאותם הסתיר בענוותנותו, וגילה אותם רק כאשר נראה אשר זה יסייע למפעליו של רבינו זי"ע). ר' משה ברוך הגיע לדרגות נעלות בענווה ובביטול לרבו, עד כדי שלא היתה לו מציאות בפני עצמו, כך שהורשה לשהות בחדר בעת ששוחח רבינו עם אנשים בפרטיות.
בחג הסוכות נהג רבינו להתבודד במחשבותיו בסוכה, ולא הרשה לאדם לשהות בסוכתו. לר' משה ברוך הרשה הרבי, והסביר: הוא אינו מרגיש מציאות בפני עצמו, והרי זה כמו שולחן או כסא הניצבים בסוכה.
כמשמשו של הרבי היה מרבה לבוא לחדרו, אלא שגם השגרה לא עמעמה את יראתו. כך שאחד מבני משפחתו של הרבי הביע פליאתו בראותו את ר' משה ברוך מסדר בגדיו ומשפר הופעתו תמיד טרם יכנס לחדרו של הרבי, מיראת הרוממות.
יום הפורים היה יום שמחה והתעלות מיוחדת בבית מדרשו של רבינו בעל הסולם. השולחן (הטיש) נמשך כעשר שעות. הרבי אמר תורה במשך שעות רבות (הד מאותן שיחות אפשר למצוא בספר ברכת שלום - שמעתי) והיה שותה יין במידה מופלגת. היה זה ממש פלא הכיצד לא ניכר עליו כלל ששתה. באותו מעמד ביקש הרבי מתלמידיו לרקוד, והיו רוקדים במשך שעות עד שגברה עליהם העייפות. לא כן ר' משה ברוך שהיה רוקד כארבע שעות רצופות! בהתלהבות, ודומה היה כמו אין כאן גוף אלא נשמה כוספת ומשתוקקת לחזות בנועם ה'. זה מכבר שבו הרוקדים למקומותיהם, ועדיין רוקד הוא לבד ובעצמה מבלי שיזדקק לעידודם של רוקדים נוספים.
היתה תקופה שבכל מוצאי שב"ק היה נכנס ליחידות לערך שעה, וכאשר חזר הביתה היה הולך לאורך הבית הלוך וחזור שעות רבות תוך שהוא מעמיק בדברים ששמע. בתקופות האחרונות לחיי הרבי כמעט לא שב לביתו, לעיתים הגיע פעם בכמה שבועות ואף אחת לכמה חודשים. באמצע הקיץ האחרון לחייו אמר לו רבינו, כל אשר ברצונו לשאול - שישאל מה שיותר מוקדם. ואמר ר' משה ברוך, באמת שאלתי הרבה שאלות.
הדברים שרשם לעצמו מאותם הדרכות, ועוד דברי תורה שרשם בשם רבו בעל הסולם זקוצ"ל, נאספו כולם בספר שנקרא בשם 'משה עבדי'.
במעלות עבודת ה'
רבינו בעל הסולם דיבר על יגיעה ועמל למעלה מכח האנושי. בנו, הרבי בעל "ברכת שלום" בדברו על ענין התפילה כיסוד בעבודת ה', היה מרבה לצטט הפסוק: "הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב", והיה אומר שתפילה אמיתית היא כשמרגיש שהוא בבחינת "להציל ממות נפשם".
היה ר' משה ברוך מקיים בעצמו דברי רבינו זי"ע על יגיעה ועמל למעלה מכח האנושי. תלמידי רבינו ראו כן תמהו עד שאחד החברים התבטא באמרו שעבודה כזו ראו רק אצל תלמידי הבעש"ט. באחד הימים אמר רבינו בעל הסולם לבנו של ר' משה ברוך: דיברת פעם עם אביך? ער טראכט גארנישט פארן גוף'ס וועגין (הוא אינו חושב לטובת הגוף כלל).
יגיעה אצלו היתה כפשוטה: במיעוט שינה, בהליכה יום יומית מרחקים גדולים לקנות תורה מרבו, בשהייה בבית רבו חלק ניכר משעות היום ובעיסוק מרובה בעניני ספרי בעל הסולם, כל זאת מתוך עניות ודחקות. ולא חסרה גם יגיעת הנפש במצבים של טענות ומענות מצד מתנגדים לדרכו של רבינו זי"ע.
היה ר' משה ברוך מרבה להתעמק בעיונו. לעיתים הסתובב כשלוש שעות שקוע ברעיון אחד. ובלימוד היה מסוגל לעיין בספר 8-6 שעות רצופות!
מספר בנו שיחי': פעמים שאחרי תענית היה מגיע הביתה מאוחר, לעיתים בשעה 11 בלילה ועדיין לא טעם מאומה, וכאשר ישב לאכול נמשכה סעודתו זמן רב היות ותוך כדי אכילה היה שקוע במחשבותיו. אמר, שמתפלל הוא לקב"ה שתענוג האכילה לא יפריד אותו מהבורא ית'. אגב "הסעודה" היה בה מרכיב אחד: לחם!
פעם ביום של חול, נטו כבר צללי ערב ועדיין לא סעד את ליבו. משראה עד כמה השעה מאוחרת נפנה ואמר: צריך ליטול ידים ולאכול מיד, היות והרבי אסר עלי לצום! (דער רבי האט גיזאגט נישט פאסטין).
ידע ר' משה ברוך יגיעה מהי. אמר: צריך למצוא שבעה אנשים אשר לפחות יש להם רצון. כן טרח והשקיע רבות באהבת חברים. התוועדויות והתכנסויות החברים בזמן שלא התקיימו בבית רבינו - היו לרוב בביתו, כאשר כל החברים הצטופפו במטבח הקטן. האוירה בביתו היתה תמיד מרוממת.
מידת האמת היתה נטועה עמוק בלבו. פעם התווכח עם ר' יצחק אגסי זצ"ל בביאור איזה ענין בלימוד, זה אומר כה וזה אומר כה. בשעה מאוחרת בלילה הקיש ר' משה ברוך על דלתו של ר' יצחק. משפתח אמר לו ר' משה ברוך: עיינתי בדבר ובאתי להגיד לך שאתה צודק! (איך בין גיקומען דיר זאגין אז דוא ביסט גרעכט!)
בענין הדבקות היה יחיד בדורו, ואמר שצריך אדם להתפלל כל יום שלא יפרד מהדבקות. גם במעשיו נזהר שלא יפרד מהדבקות. סיפר בנו שיחי' לרבינו בעל "ברכת שלום" אשר בעת היותו בשמחות הקפיד שלא לשבת במקום פנוי שהזדמן לו אלא רצה לדעת ליד מי הוא יושב. על כך הגיב רבינו בעל ברכת שלום באומרו, אשר הגמרא בסנהדרין אומרת שנקיי הדעת שבירושלים לא היו נכנסים לסעודה אלא אם כן היו יודעין מי מיסב עמהן.
אם בכל השנה כך - על עבודתו ביום הקדוש ילאה העט לתאר, היה נראה שלמד תורה כל הלילה בעמדו על רגל אחת כדי שלא ירדם, וכך בכל ההפסקות.
מעורר השחר
קולות האורלוגין מתגלגלים בצלילי הנחושת ומכריזים שאכן השעה היא שתים עשרה בלילה. זו השעה אשר ר' משה ברוך נוהג להקיץ משנתו, למען יכון להגיע לבית רבו בעוד שעה. חזקה עליו מצות רבו להעירו בשעה אחת לפנות בוקר ופקודתו שמרה נפשו.
קשה היא ההשכמה שכן ממעט הוא בשינה, ויש אשר אך זה לא מכבר הגיע לביתו, חזר מטרדות היום, לעיתים בהגיעו כבר הורה השעון על השעה אחת עשרה בלילה, ובעוד שעה עליו לקום. אפס, ר' משה ברוך אינו ממהר לפרוש למנוחה. תחילה פונה הוא ללמוד עם ילדיו ולהיווכח שאמנם למדו משנתם כראוי בבית רבם. הלימוד נמשך כמחצית השעה ואילו מחציתה השניה של השעה תוקדש לשינה. חרד הוא לקיים מצות רבו על כן הוא מעמיד את אחד מילדיו (בתורנות) על המשמר כדי להעירו בשעה היעודה. ומשהגיעה השעה, ר' משה ברוך "כלביא יקום", ממהר הוא לצאת לדרכו. תחילה יפנה לעבר העיר העתיקה, יעשה דרכו במשעולים הצרים לאורם של הפנסים הקבועים בקמרונות הכתלים השופכים נוגהם על האבנים עתיקי היומין. כאן נוקש הוא על דלתות חבריו לשיעור ויזרזם להשכים לעבודת הבורא. ומיד ימשיך בדרכו לשכונת גבעת שאול אשר מעבר מזה של העיר, שם התגורר רבינו אשר שימש כרב המקום.
כה יעשה לילה לילה. צעיף עלטה עוטה את העיר, הנה חומק הוא דרך שער החומה ופוסע בנתיב הבלתי סלול, מכשולים נערמים בדרכו. הירתע מפניהם? הרי הוא "כארי יתנשא" מעל אבני נגף. לא עוצרים בעדו כלבי פרא בנביחותיהם, אף לא יללות התנים.
לא קלה היא הדרך בלילות הקיץ. קשה היא שבעתיים בלילות החורף. יש ונקלע הוא לסערת רוחות וגשמים, רגליו מבוססות במשעולים הבוציים, נרטב עד לשד עצמותיו. אבל הוא למטרתו מגיע גם מגיע - ובשעה היעודה. אזי נוכח הוא לדעת שרבו כבר השכים קום טרם בואו. מעולם לא נזקק להעירו משנתו. לשם מה אם כן טרח ויגע? אין ר' משה ברוך מהרהר בדבר, ואינו מקשה גם בינו לבין עצמו, גדולה היא בעיניו אמונת חכמים ואין מקום לשאול על צווי רבו. חייב הוא לקיים. אינו חייב להבין. מצוה גוררת מצוה, ועם בואו פונה הוא לעבר המיחם לשפות מים ולמזוג לרבו משקה של שחרית.
אמר פעם לבנו שיחי', אשר אנשים חושבים שאפשר להתרגל לקום בחצות הלילה בקלות - זו טעות. אלא כל פעם היא עבודה מחדש (אגב, דברים דומים אמר גם רבינו בעל "ברכת שלום" להרה"ח ר' נחום קלאר ז"ל).
הדפסת הספרים
כשבא רבינו בעל הסולם להדפיס את הספר "עץ חיים" המבואר, לא קלה היתה המלאכה. עקב קשיים כספיים מעיקים לא הודפס הספר ברצף אחד כנהוג, אלא גליונות גליונות לפי האמצעים שעמדו לרשותם. ר' משה ברוך נחלץ לסייע ככל יכולתו.
אותה תקופה ניהל את קו האוטובוס שקישר בין העיר העתיקה לשכונות החדשות של ירושלים. בימי שישי הועלה מחיר הנסיעה במיל (פרוטה) אחד. הרווח הוקדש לטובת מלאכת ההדפסה.
זכה ר' משה ברוך להוציא לאור את הספר בדפוס משובח ובהוצאה מהודרת, ולשמחתו לא היה קץ. מני אז לא זזה ידו מלתמוך ולסייע למפעליו הרוחניים הכבירים של רבינו. הלא הם ספרי תלמוד עשר הספירות, פרוש הסולם על הזוהר הקדוש. בית שער לכוונות וספר האילן הקדוש, ובראשם ההקדמות והמבואות שהן יצירת יסוד בפני עצמה.
גם יתר התלמידים נתנו ידם להצלחת המשימה, אולם דומה שר' משה ברוך הגדיל על כולם במסירותו. כאשר עבר להתפרנס ממכירת משקאות הקדיש חלק מההכנסות לטובת המטרה הנעלה. בזמן מכירת העליות בבית מדרשו של רבינו היה קונה עליות בסכומים עצומים, כאשר הכל היה מיועד להדפסת הספרים.
רבינו הביע רצונו שהספרים הקדושים אשר חיבר יהיו חלק מארון הספרים בבית היהודי, והפצת הספרים תהיה בהיקף רחב. ר' משה ברוך לא חס על כבודו וכוחותיו, עמד ומכר במקומות הומים, ואמר אשר יום בו הוא מוכר ספריו של בעל הסולם, הוא אצלו יום טוב של ממש. מתוך אמונת חכמים טהורה, משך שנים מהלך היה מישוב לישוב וילקוטו בידו עמוס ספרים לעיפה, וקורא: הביאו את הברכה לתוך בתיכם.
אין ביד הקונה לשלם? מוכר הוא בהקפה. לא שת ליבו להפסדים שהוא נוחל. שמח שמתקיים רצונו של אותו צדיק. את הילקוט הוא מחזיק בידו בחיבה כזאת עד שפעם סבר עובר אורח שממון רב צרור שם והוא משך את ילקוטו מידו בכח רב עד שנקעה ידו. תקופה לאחר מכן סבל מכאובים בידו מארוע זה. (מפי האדמו"ר רבי שמואל זצ"ל)
הקפיד שלא ללכת בידים ריקות אלא היה נושא את תיקו עמו לכל מקום. פעם הלך עימו אברך צעיר, ובראותו את כובד המזוודה עם הספרים - התחנן אליו שיתן לו לשאת, אבל ר' משה ברוך סירב להעבירה לידו.
תולדותיו של רבי משה ברוך זצ"ל
נולד בעיירה ביאלה אשר בפולין לאביו הר"ר עזריאל ז"ל. הוא התייתם מאימו בגיל צעיר ועלה לארץ ישראל עם סבו ר' זלמן. בירושלים עיר הקדש שקד על התורה ועל העבודה, יגע בהתמדה עצומה וקנה ידיעות נרחבות במקצועות התורה.
חמיו הר"ר ישראל חיים לעווי ז"ל בחר בו כחתן לבתו מרת נחמה רחל ע"ה. הר"ר ישראל חיים היה ת"ח מהמשפחות המיוחסות אשר בירושלים. בנו של רבי זלמן בהר"ן ז"ל מבוני שכונת מאה שערים ונכדו של הרה"ק רבי נחום משאדיק זי"ע, ולמעלה בקודש עד משפחת הגר"א ובעל באר הגולה.
רבי ישראל חיים היה גדול בתורה וביקשוהו ראשי הקהל בירושלים שיהיה רב ופוסק בבית המטבחיים עבור תושבי העיר ורק לאחר שהרבו להפציר בו הסכים. פעם מצאה אותו זוגתו עומד ובוכה, ועל תמיהתה אמר: את יודעת איזה עול קיבלתי על עצמי לפסוק על כשרות הבהמות?
מששמע הר"ר ישראל חיים על התמדתו בתורה וידיעותיו הרבות, שלח כמה ת"ח לדבר עמו בלימוד ומשנוכח לדעת אשר מילא כריסו בש"ס ופוסקים - לקחו כחתן לבתו. כה התפעל ממנו עד ששכח לשאול האם נמנה הוא על קהל החסידים. (חותנו היה מעדת הפרושים)
אחר נישואיו המשיך להתייגע בתורה ובעבודת ה' ובשנת תרפ"ז הוסמך להוראה ע"י הביד"צ דירושלים עיה"ק ובראשם הגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל גאב"ד ירושלים. לאחר מכן המשיך בלמודיו והתקבל לישיבת "מנישביץ" בה למדו טובי האברכים ובשנת תר"צ הוכתר והוסמך והפעם להוראה ולדיינות.
מגיל צעיר עסק בעבודת ה'. והיה לתלמידו המובהק של רבינו בעל הסולם זי"ע, וכמים פנים אל פנים החזיר לו רבינו אהבה מנה אחת אפיים בקשר רוחני מופלא שהתבטא גם בשיחות והדרכות בעניני עבודת ה' שאמר לו בפרטיות.
ר' משה ברוך, מתוך שהחשיב את הדברים ששמע טרח לרשמם סמוך לאמירתם, כך שהצטברו מאות דפים של דברי תורה שנאמרו הן בפרטיות והן מה שנאמרו בבית המדרש. לצערנו, אבדו רובם וב"ה שזכינו להציל עכ"פ חלק קטן מהם ואנו מלאי תודה להשי"ת שזכינו להדפיסם לתועלת הרבים, והלומד ימצא בהם אוצרות של חכמה והדרכות חשובות בענייני עבודת ה'.
דור ישרים יבורך
זכה ר' משה ברוך ויוצאי חלציו הולכים בעקבותיו, וקשורים ודבוקים בדרכו ובתורתו של רבינו בעל 'הסולם' זצוק"ל ובנו ממשיך דרכו האדמו"ר בעל ה'ברכת שלום' זצוק"ל.
הרה"ח ר' עזריאל חיים זצ"ל, מראשי החבורה.
בבנו הרה"ח ר' שלמה זלמן זצ"ל השתקפו דרכו והליכותיו בקודש. רבי שלמה זלמן היה דבוק דביקות מופלאה ברבינו בעל הסולם זי"ע ובתורתו. שנים רבות היה משמשו, וכל ימיו היה דבוק בספריו הק' ובדרך עבודתו.
חתנו, הרה"ח רבי מרדכי קלאר זצ"ל, אשר לא מש מאוהל רבו, ודבק בדרכיו. כאשר רבינו עבר לגור בתל אביב - התיישב גם הוא בסמוך לביתו, במיוחד ידועה היא מסירותו לעניין הפצת הספרים, חיבוריו של בעל הסולם, שבהם עסק ולהם הקדיש את מיטב כוחו ושנותיו. היה נודד לישובים מרוחקים ולעיתים היה מגיע לביתו רק לש"ק. למרות דחקו ועוניו דחה הצעות ממו"לים ידועים שיכלו להביא לו הכנסות נאות, והקדיש זמנו להדפסת ספרי רבינו והפצתם.
פרק בפני עצמו ראוי להקדיש לאשתו הרבנית מרת נחמה רחל ע"ה, אשר כל ימיה נשאה את כל הקשיים בדומיה, לא התלוננה, טרחה בגידול הילדים והנכדים וכמעט לא נשמע קולה ולא הורגשה כלל טרחתה ומסירותה.
נלב"ע שבע ימים ומעשים טובים, ה' אדר תש"מ
ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים ליד ציון רבינו בעל הסולם
זכותו תגן עלינו
(נכתב על ידי הרב ברוך הורביץ זצ"ל, המאמר המלא נדפס בספר 'משה עבדי')