רבינו השקיע הרבה בבניית הסוכה וקישוטה. סוכתו של רבינו היתה יפה ומעוטרת בצורה מיוחדת מאד, היו בונים בה קישוטים אמנותיים מיוחדים ופורסים בה שטיחים יקרים.
הרה"ח רבי עזריאל חיים למברגר זצ"ל (מתלמידיו של רבינו) היה מתאר בהתרגשות את גודל יראת הכבוד שבה היה נכנס רבינו בעל הסולם לסוכה.
עוד סיפר שפעם בסוכות היה חום גדול וגם הדוחק בסוכה היה רב. רבינו אמר אז שמחמת גודל החום הוא היה רוצה להסיר מראשו את ה"ספודיק" (כובע פרווה שחור אותו נהגו היהודים בני פולין לחבוש בשבתות ובמועדים), אלא ש"אין זה דרך ארץ כלפי הסוכה".
רבינו לא היה יוצא מהסוכה כלל במשך כל ימי החג. התפילות, השיעורים והסעודות, הכל היה מתקיים בסוכה.
רבי משה יאיר ויינשטוק סיפר כי פעם נגלתה ידו רבינו בעת הנענועים של ארבעת המינים, והיא הייתה מאירה כלפיד אש (זמן זה היה מהזמנים היחידים שיכלו להבחין במשהו חיצוני בעבודתו של רבינו, שנהג להסתיר מאד את עבודתו). כששאלו אותו על הגילוי הזה אמר: "צריכים פעם להראות מהי עבודה".
בחג הסוכות האחרון לחייו (שנת תשי"ד, 1954) אמר לאחד התלמידים: בשנה הבאה תהיה לי סוכה נאה לאין שיעור. שנה אחר כך, ביום הכפורים, ימים ספורים טרם חג הסוכות, הוא נפטר לחיי העולם הבא. ויהי לפלא.