top of page
  • zohasulam

הצצה קטנה לחיו של אדמו"ר הרב"ש זצ"ל

אביו בעל הסולם

האדמו”ר רבי יהודה לייב הלוי אשלג זצוק”ל, “בעל הסולם”, גילה סוד גדול בעולם. סודה של הבריאה ודרך תיקונה. סוד זה הוא נשמת היהדות. הפנימיות שבה. אין לגלותו לאשר אינו ראוי לו. הוא הולך ומתגלה מאליו אט-אט, לאיש אשר עז רצונו והוא חותר בכל כוחו להגיע לאמת.



יופי תורתו של אדמו”ר זצוק”ל, אין דומה לו. העונג הפנימי בעבודה של הענקת שפע לזולת; השמחה שבגילוי האמת הטהורה; הכוח המופלא של פנימיות התורה – ובעיקר, הצבת מטרה ברורה לחיים ודרך פשוטה ללכת בה.

כל אלה, כשהם חוברים יחדיו, בחכמה נקייה וזכה, המשלבת מוח ולב גם יחד – יוצרים עוצמה אדירה אשר פורצת כל המחסומים וסוחפת אחריה את הבאים בסודה, מעניקה להם כלים מושלמים שיש בכוחם לתקן את האדם, וגם נותנת בידם הבנה אמיתית במהות התורה ומצוותיה, תהלוכות הנפש ונפתולי החיים.

יש בה אמת נוקבת, ביקורת בלתי מתפשרת שאינה מניחה לאדם לרמות את עצמו, כנות, ישרות ובהירות. אלו מביאים את האדם אל ריכוז כל כוחותיו למען השגת המטרה. חידוש שכזה עוד טרם נגלה בעולם. גדלותו של חידוש היא דווקא בפשטותו. באמת שהוא מגלה.

בנו בכורו של “בעל הסולם”, האדמו”ר רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ”ל, קיבל את התורה “פה אל פה” מאביו הגדול. הוא פיתחה, שכללה והפכה לדבר מעשי ומדויק, עד שכל אדם אשר מחפש לדעת תכלית חיי מהי ורוצה לכוון כוחו ומרצו להשיג את המטרה שלשמה נברא, יוכל להשיג זאת בנקל.

כך הונח השורש, כאן נזרעו הזרעים למהפכה המחשבתית הגדולה!




הסתלקותו של בעל הסולם

רמזים רבים שיגר האדמו”ר לתלמידיו טרם הסתלקותו. בסוכות האחרון לחייו אמר להם: “הביטו בסוכה זו, לשנה אחרת אשב בסוכה שאין כמוה ליופי”. ביום הכיפורים שאחר כך (תשט”ו 1954), טרם סוכות, החזיר האדמו”ר את נשמתו לבוראה.

הכתרת האדמו”ר הרב"ש זצ"ל

חבורת התלמידים נותרה כואבת ודמומה: מי ילמדנו חכמה? מי ימשיך את הדרך? קם רבי יהושע הלוי הורוביץ זצ”ל ואמר אז לבנו ר’ דוד צבי שלמה: “השומע אתה? ברוך שלום, בנו בכורו של

בעל הסולם קיבל את כל המוחין של הרבי”. התלכדו התלמידים, בעצה אחת, סביב הרב ברוך שלום הלוי אשלג זצ”ל וביקשוהו שיאות להיות לרבם.

משנתו של האדמו”ר השני לבית אשלג הייתה – אמת! דרכו, כמו דרך אביו, הייתה – יגיעה והתאמצות עד כלות הנפש לזיכוך הגוף. את שיעוריו שהחלו בשעות הקטנות של הלילה ונגמרו בשעות הליל שלאחריו, מסר לקבוצה קטנה ומובחרת של תלמידים וחסידים שדבקו בו בכל לבם ונפשם. הכול נעשה בהסתר ובצנעה, בלא כל פרסום.

התלמידים החדשים והסתלקותו של האדמו”ר

בערוב ימיו, החלו להתקרב אליו תלמידים נוספים, חלקם בעלי תשובה, שקראו בספרי אביו, “בעל הסולם”, ואש בערה בנפשם. הם ביקשו להתחבר אליו ונקשרו בעבותות אהבה והערצה. כמעט עד יומו האחרון היה מלמד, מידי יום, משך שמונה שעות ולומד בעצמו במשך שמונה שעות נוספות.


האדמו”ר רבי ברוך שלום הלוי, נפטר ביום ה’ תשרי תשנ”ב (13.9.1991). לימים הוא נודע בשם “ברכת שלום”, על שם ספריו שנקראו בשם זה: “ברכת שלום שמעתי”, “ברכת שלום על התורה”, “ברכת שלום מכתבים” ו”ברכת שלום מאמרים”.

162 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

留言


bottom of page