top of page
  • zohasulam

אדרא זוטא




מהי האדרא זוטא? מה כתוב בה?


מה פירושם של המילים 'אִדְּרָא זוּטָא'? המילה 'אִדְּרָא' תרגומה 'מושב' ומשמעותה שרבי שמעון ותלמידיו התאספו לישיבה סביב ענין מסוים. בספר הזוהר ישנם שני מאמרים הנקראים בשם 'אדרא': אדרא רבא (האדרא הגדולה) שנמצאת בזוהר פרשת נשא, ואדרא זוטא (האדרא הקטנה) שבזוהר פרשת האזינו. במעמדים אלו של האדרא גילה רבי שמעון לתלמידיו את עיקרי חכמת הסוד. האדרא זוטא נקראת כך להיותה קטנה מן האדרא רבא, הן בכמות, והן במספר המשתתפים. אדרא נוספת מוזכרת בזוהר פרשת תרומה והיא אדרא דבי משכנא (החדר של המשכן העליון).

מעמד הַאִדְּרָא זוּטָא התקיים ביום פטירתו של רבי שמעון. השתתפו בו רבי שמעון, רבי אלעזר בנו של רבי שמעון, וכן רבי אבא, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי חייא ורבי יצחק, שהם יחד שבעה. במעמד האדרא רבא לעומת זאת השתתפו עשרה.


בתחילת הדברים אמר להם רבי שמעון כך (לשון הזוהר כפי תרגום 'הסולם'):

"הִנֵּה עַתָּה שְׁעַת רָצוֹן הִיא. וַאֲנִי רוֹצֶה לָבוֹא בְּלִי בּוּשָׁה לָעוֹלָם הַבָּא. וְהִנֵּה דְּבָרִים קְדוֹשִׁים שֶׁלֹּא גִּלִּיתִי עַד עַתָּה, אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שֶׁבְּחִסָּרוֹן נִסְתַּלַּקְתִּי מִן הָעוֹלָם. וְעַד עַתָּה הָיוּ נִסְתָּרִים בְּלִבִּי, כְּדֵי לִכָּנֵס בָּהֶם לָעוֹלָם הַבָּא".


בהמשך סידר רבי שמעון את תלמידיו לתפקידים:

"רַבִּי אַבָּא יִכְתֹּב, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנִי יִלְמֹד בַּפֶּה, וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים יְדוֹבְבוּ בְּלִבָּם".


אחר כל ההקדמות פתח רבי שמעון וגילה להם סודות גדולים בעולם האצילות ומדרגותיו.

רבי שמעון סיים את דבריו בפסוק: "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהלים קלג, ג), ובזה הוא הסתלק לבית עולמו.

רבי אבא מתאר את הסתלקותו של רבי שמעון כך:

לֹא גָּמַר הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ [-רַבִּי שִׁמְעוֹן] לוֹמַר "חַיִּים", עַד שֶׁנִּשְׁתַּכְּכוּ (-השתתקו) דְּבָרָיו. וַאֲנִי כָּתַבְתִּי, וְחָשַׁבְתִּי לִכְתֹּב עוֹד, וְלֹא שָׁמַעְתִּי. וְלֹא הֲרִימוֹתִי רֹאשִׁי, כִּי הָאוֹר הָיָה גָּדוֹל, וְלֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל. בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְדַּעֲזַעְתִּי, שָׁמַעְתִּי קוֹל הַקּוֹרֵא וְאוֹמֵר: "אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים" וְגוֹ'. אַחַר כָּךְ, שָׁמַעְתִּי קוֹל אַחֵר: "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ" וְגוֹ'.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא נִפְסַק הָאֵשׁ מִן הַבַּיִת, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו, כִּי לֹא יָכְלוּ מֵחֲמַת שֶׁהָאוֹר וְהָאֵשׁ הָיוּ מְסַבְּבִים אוֹתוֹ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. נָפַלְתִּי עַל הָאָרֶץ וְגָעִיתִי. אַחַר שֶׁהָלְכָה הָאֵשׁ, רָאִיתִי אֶת הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, שֶׁנִּתְעַטֵּף וְשׁוֹכֵב עַל יְמִינוֹ וּפָנָיו צוֹחֲקוֹת.

שער ספר אדרא זוטא עם פירוש הסולם, שחולק במירון שנת תשי"ג לכבוד סיום כתיבת פירוש הסולם
שער ספר אדרא זוטא עם פירוש הסולם, שחולק במירון שנת תשי"ג לכבוד סיום כתיבת פירוש הסולם

קָם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, לָקַח אֶת יָדָיו וְנִשֵּׁק אוֹתָן. וַאֲנִי לָחַכְתִּי הֶעָפָר שֶׁתַּחַת רַגְלָיו. רָצוּ הַחֲבֵרִים לִבְכּוֹת, וְלֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר. הִתְחִילוּ הַחֲבֵרִים בִּבְכִיָּה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ נָפַל שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו. אַחַר כָּךְ, פָּתַח וְאָמַר: "אֲבִי אָבִי, שְׁלוֹשָׁה הָיוּ וְחָזְרוּ לְהִשָּׁאֵר אֶחָד" (דְּהַיְנוּ שְׁלוֹשָׁה גְּדוֹלִים הָיוּ בָּאָרֶץ, שֶׁהֵם: רַבִּי אֶלְעָזָר, וְאָבִיו רַשְׁבִּ"י, וּזְקֵנוֹ ר' פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. וְעַתָּה נִשְׁאַר רַבִּי אֶלְעָזָר יָתוֹם מִזְּקֵנוֹ, וּמֵרַשְׁבִּ"י אָבִיו, וְנִשְׁאַר אֶחָד בָּעוֹלָם). עַתָּה, אַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הָאִילָן הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁתַּחְתָּיו הָיוּ מְטַיְּלִים חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, וּבַעֲנָפָיו יָדוּרוּ עוֹף הַשָּׁמַיִם, וּמָזוֹן לְכֹל בּוֹ, נִמְצָא עַתָּה, שֶׁהַחַיּוֹת תְּנֻדַּדְנָה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם שֶׁיָּשְׁבוּ בַּעֲנָפָיו, יִשְׁתַּקְּעוּ בְּנֻקְבֵּי יָם הַגָּדוֹל. וְהַחֲבֵרִים, בִּמְקוֹם הַמָּזוֹן שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, יִשְׁתּוּ דָּם.

קָם רַבִּי חַיָּא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: "עַד עַתָּה הָיָה הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ, עַתָּה אֵין הַזְּמַן, אֶלָּא לְהִשְׁתַּדֵּל בִּיקָרוֹ (-בכבודו)". קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא, לָקְחוּ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ עַל מִטָּה הָעֲשׂוּיָה כְּסֻלָּם, כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ. מִי רָאָה אֶת בִּלְבּוּל הַדַּעַת שֶׁל הַחֲבֵרִים. וְכָל הַבַּיִת הָיָה מַעֲלֶה רֵיחוֹת טוֹבִים. הֶעֱלוּהוּ עַל מִטָּתוֹ. וְלֹא נִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ (-לא התעסקו בו) אֶלָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא.

בָּאוּ מַכִּים וּבַעֲלֵי מְגִנִּים מִכְּפָר צִפּוֹרִי, שֶׁרָצוּ שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּמְקוֹמָם, וּבָאוּ לְלָקְחוּ בְּכֹחַ וּבְמִלְחָמָה. וְגֵרְשׁוּ אוֹתָם בְּנֵי מִירוֹן, וְצָעֲקוּ עֲלֵיהֶם בַּהֲמוֹנֵיהֶם, שֶׁרָצוּ שֶׁלֹּא יִקָּבֵר שָׁם, אֶלָּא שֶׁיִּקָּבֵר אֶצְלָם. אַחַר שֶׁיָּצְאָה הַמִּטָּה מִן הַבַּיִת, הָיְתָה עוֹלָה בַּאֲוִיר וְאֵשׁ הָיְתָה לוֹהֶטֶת לְפָנֶיהָ. שָׁמְעוּ קוֹל: "הִכָּנְסוּ וּבוֹאוּ וְהִתְקַבְּצוּ לְהִלּוּלָא שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם".

כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל הַמְּעָרָה, שָׁמְעוּ קוֹל בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה: "זֶה הָאִישׁ מַרְעִישׁ הָאָרֶץ, מַרְגִּיז מַמְלָכוֹת, כַּמָּה מְקַטְרִיגִים בָּרָקִיעַ נִשְׁקָטִים בַּיּוֹם הַזֶּה בִּשְׁבִילְךָ, זֶהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁאֲדוֹנוֹ מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ בְּכָל יוֹם. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כַּמָּה אוֹצָרוֹת עֶלְיוֹנִים שְׁמוּרִים לוֹ, עָלָיו נֶאֱמַר: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".


במשפטים אלו מסתיימת האדרא זוטא.

מנהג ישראל לקרוא את האדרא זוטא ביום ל"ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. אם הנך רוצה לקרוא את האדרא זוטא, תוכל להוריד את הקובץ כאן.



Comentários


bottom of page